יום רביעי, 6 בנובמבר 2024
כיבוש מחדש – זוהי שעת ההחלטה
מסר מאדוננו ישוע המשיח לאחות אמפולה בניו ברנפלס, טקס, ארה"ב בתאריך 24 באוקטובר 2024, שנכתב בספרדית ותורגם על ידי האחות לאנגלית
כתבי, פלוריסיטה.
האלפא והאומגה מדבר, הוא אשר היה, הוא הקיים וצפוי לבוא. [1]
שימו לב לקול אדוני, הרעם בכל קצוות הארץ כדי להגיע לכל לב שנוצר על ידו.
שימו לב לרעם וללחישה.
קול אדוני רועם כדי לתקן ולוחש לנחם.
עמי, הקשיבו לאלהים שלכם. הקשיבו לאביכם. הקשיבו לגואל שלכם. הקשיבו לזה שהוא הטהרה שלכם.
הקשיבו, עמי.
קולי הוא ליטוף והוא תיקון.
שימו לב, ילדים. בלי פחד, אתם שאוהבים אותי ואתם שמכירים בי.
שימו לב, ילדים. אל תבזו את דברי, אתם שאינכם בוטחים ומתבוססים בפחד מפני טעות מאבדים אותי בין אלפי הגיגים.
זאת היא שעת ההחלטה, ילדים.
שנה אחר שנה, אירוע אחר אירוע, נתתי לכם סימנים, נתתי לכם אזהרות, דיברתי וקראתי לכם לחזור אליי בלי הפסקה.
אבל כמה מעטים הקשיבו לי והפכו את דברי למעשה, ואפשרו להם לשורש ולהניב פריים: האמונה הפשוטה והחזקה שהיא המגן שלכם והחרב שלכם לקרב שכבר מתקרב.
מי שדוחה את דברי – שבקעים מליבי באהבה ורחמים עבור כל אחד מכם – מי שדוחה את דברי, דוחה את העזרה הנחוצה כדי שתחיו ברצונו בתקופות אלה ובקרב חסר תקדים זה.
אני אוסף אתכם עכשיו לצבא שלי; אני קורא לכם לכך מכל פינה בעולם ומכל מצב שאתם נמצאים בו.
לכו, ילדים. תפסו את מקומותיכם לידי.
כן, אתם פצועים, אתם חלשים, אתם מלוכלכים, אתם מרגישים לא מסוגלים לשום דבר.
אל תחשבו על החולשה שלכם, אלא על הכוח והעוצמה שלי.
הפסיקו להסתכל בעצמכם ותראו בי.
תראו אותי.
כל העולם וכל מה שבו התגנב, התלכלך מחטא ומחשיבה שטנית שמכלה אמונה.
אתם רואים את תוצאות זה בכל סביבתכם, בעצמכם ובכנסייה שלי.
כמה נאמר “בשמי” אבל זאת [בפועל] תעתוע של השטן.
היו ערניים.
עץ רקוב, בלי שורשים בי, לא יכול להניב טוב או פרי בריא.
אל תשכחו את זה.
מי שיש לו עיניים יראה ומי שיש לו אזניים ישמע.
האמת מדברת. [2]
אלה הם זמני פעולתי.
ומה שאני צריך מצבא שלי הוא אמונה, השלמה, ענווה – שתקשיבו לאלוהים שלכם ותתנו לו לפעול - קודם כל בעצמכם, במשפחותיכם, במשימות הספציפיות שלכם.
את השאר, אני אעשה, ילדים.
אתם לא יודעים מה עומד בפניכם במלואו.
אבל אני כן.
וזו הסיבה שאני מדבר, קורא, מזמין.
תנו למתים לקבור את המתים שלהם.
אתם, עקבו אחרי.
כן, הדרך – הרצון שלי – קשה, מחוספסת, יבשה, חשוכה, קרה, מלאה בערפל.
אבל זו הדרך שלי. אני הלכתי בה ראשונה, אהוביי, כדי לעזור לכם עכשיו.
אל תפחדו. אמנו בהכל בי. [3]
כפי שאמנתי בהכל לאבי מן הצלב, עם הפעימה האחרונה שלי ונשימת חיי.
אמנו בהכל בי.
אל תעזבו את צדי.
אמרו את שמי והסתכלו בפניי. זכרו את דברי ותחזרו עליהם לעצמכם במעמקי היותכם.
אני בא, ילדים.
ואיתי, האור שלי, ומה שהובטח לתקופות אלה יתגשם.
שימו לב, ילדים.
התבוננו בחיי – ההתגלמות שלי, לידתי, מותי, תחייתי. [4]
שימו לב לקולי שמדבר אליכם ומנחה אתכם במעמקי היותכם.
הניחו את ראשכם על ליבי והקשיבו לדברי, כפי שהיוחנן שלי עשה בסעודה האחרונה, שם תקשרתי לו את אהבתי, אבל גם את המציאות של מה שקרה באותם רגעים: בגידתו של יהודה – לעין כל, אך עדיין מוסתרת משאר השליחים שלי.
חשבו על כך, ילדים. בענווה. בשלום. באהבתי.
הסתכלו איתי במה שמתגלה עכשיו לפניכם.
[המשך למחרת במהלך השעה הקדושה.]
כשרק סערה מתקרבת, אתם רואים סימנים בשמיים, באוויר, בבעלי החיים ובצמחייה, בשינויי האטמוספירה וכך מבינים אם זו סערה חולפת או סופה שתצטרכו למצוא בה מחסה ותגרום להרס.
אני אומר לכם, ילדים, שעכשיו אתם חייבים להסתכל איתי על הסימנים שמראים לכם איזה סוג של קרב עומד בפניכם.
ילדים, מה שאתם חווים הוא לא סערה פשוטה וחולפת שמביאה גשם, רוח אבל עוברת במהרה ומשאירה את האטמוספירה נקייה.
העולם, הכנסייה, עברו דרך סופות רבות כאלה במשך המאות. רגעים חשוכים אך שעוברים מהר ומביאים אור ותשוקה מחודשת לנאמנות לי.
ילדים, כבר אמרתי לכם בעבר ואני חוזר על כך שוב:
מה שאתם חווים ומה שעומד להשתחרר עליכם אינו סערה פשוטה וחולפת כמו אלו שהתרחשו בעבר, אלא משתנה שלא נראה כמותו בו הכל ייפגע וייהרס.
ילדים, בדיוק כמו שבסופות מסוימות אתם חייבים למצוא מקלט במקום בטוח עד שהסערה תעבור, כך עכשיו, הקטנים שלי.
היכנסו אל המקלט של לב אמי, שאינו אחר מאשר המקלט של אמונה פשוטה.
ילדים, אתם לא צריכים להתמודד עם גשמים ורוחות, אלא עם שיקולים, רגשות, בלבול ותקיפות על האמונה שלכם.
הפתרון אינו בעבר שאתם מתגעגעים אליו, ולא בהווה שאתם חושבים שאתם שולטים בו ומבינים אותו, ולא בעתיד שאתם מדמיינים בצורה כל כך מוגבלת.
אני – ו רק אני – הוא הפתרון.
זו הסיבה שאני אומר לכם, ילדים, להניח בצד את החשיבה והרצון שלכם ולהיקשר אליי ולמצוא מקלט בלב שלי, בדמותי.
הם ינסו לשכנע אתכם במילים דומות לשלי, עם סימנים שמחקים אותי, עם שיקולים כל כך עדינים ונשגבים מבחינה אנושית שאפילו המלומדים ביותר יוטעו.
הניחו בצד את הרגשות שלכם – כה משתנים וכה פגיעים.
הם ינסו לתמרן אתכם - והם כבר עושים זאת - בקריאות לרגשות שלכם, בניסיון בדרך זו להפיל אתכם לעיוות של האמת שלי.
תסתכלו רק עליי ואל תפחדו. הכל בידיים שלי.
ילדים, האם אתם רואים כיצד אמונה פשוטה היא המגן שלכם?
אני חוזר לכם: התככים והשיקולים של אויבנו עדינים ונשגבים מבחינה אנושית - אל תיכנסו איתם לדו-שיח.
תסתכל עליי וחזור את שמי.
אני נותן לך את המקלט ואת ההוראות שאתה צריך כדי למצוא מקלט מהסערה שעומדת להשתחרר עליך, על העולם ועל הכנסייה שלי.
אני חוזר לכם, ילדים יקרים שלי:
עץ ששורשיו באפלה אינו יכול לייצר פרי טוב או בריא.
אל תטעו במראית העין.
—
ילדים, אני יודע שעייפתם מההמתנה המייסרת, מהחרדה לגבי מה שצפוי לבוא, מעצב הפנים של הפירוד במשפחותיכם. [5]
תנו הכל לי.
אחדו את צעדיכם לשלי. אחדו את התשישות שלכם לשלי. אחדו את החרדה שלכם לשלי. אחדו את הסבל שלכם לשלי. אחדו את ההקרבה שלכם לשלי. אחדו את המאמצים שלכם לשלי.
הכל איתי.
חברו את לבכם ללבי. כל פעימה, ילדים.
ועם כל פעימה אני אתן לך חסד, רחמים, תשובה, עוצמה, שלום והעמקת האמונה.
הכל מה שאתם צריכים נמצא בלב שלי, ילדים.
כל מי שנכנס ללב אמי נכנס ללבי, כי ליבנו אחד הוא.
אחד באהבה, אחד בצער, אחד בנטישה לרצון האב. אחד בקורבן התיקון.
אחד.
היכנסו לאיחוד הזה, ילדים שלי.
הכנסו בשלום, באמון, בביטחון שתמצאו את כל מה שאתם מחפשים, את כל מה שאתם משתוקקים וצריכים.
כמה שאני אוהב אותך!
[המשך הערב]
אני מדבר אליכם, הצבא שלי, כי היכן שאני נמצא, ובדרך בה הלכתי וכוס ששתיתי, שם תהיו, תלכו ותשתו.
הכל איתי, חיילים שלי. הכל איתי.
התפילות שלכם, הקורבנות שלכם, המנחות שלכם והציות שלכם למה שאני מבקש מכם עוזרים לרבים – תנו לכך לעודד אתכם.
אני לוקח הכל ושופך חסד על גבי אחיכם, כדי לטהר אותם מ-
עיוורון וחירשות, להוביל אותם לחזרה בתשובה כנה, לעזור להם לבטות בי שוב; ומבטים בי, זכרו את האהבה שלי. וזוכרים את האהבה שלי, ייתכן שיכנס בהם חרטה אמיתית על היעדר אהבתם כלפי, ועל היעדר אמונתם, ו[על] אי-אמון שלהם. ומבלבות נשברות, יוכלו לקבל את אור האמונה ולהפוך לחיילים שלי גם כן.
ילדים, רואים שכשאתם נכנסים לצבא שלי, אתם לא נכנסים לבד? [חיוך] אתם עוזרים לי להביא את אחיכם. תודה לכם, ילדים.
אני מדבר עכשיו אליכם, בני הכמרים שלי – אתם שמעל כולם חייבים להיות מאוחדים לחלוטין איתי: הפעילו את התפילה הכהנית שלכם באיחוד איתי למען כל ילדיי שנמצאים תחת דיכוי השטן וצבאותיו.
כמה סובלים הקטנים שלי, מחוסר בתפילת שחרור זו, ברכה והגנה. עזרו לי, בני. האחים שלכם אלה סובלים משנאת השטן בצורה ישירה. אני לוקח את הסבל שלהם. אבל אני מבקש שתהיו כלי שלי. עזרו להם.
אל תפחדו. אני איתך.
אני מברך שוב את ידיכם, כדי שהכוח שלי ירד עליהן למען הקטנים שלי.
צבא שלי, המפקד שלך מברך אותך.
אל תפחדו. האלוהים שלכם לא עוזב אתכם.
תהיו בשלום. אם קראתי לכם לצבא שלי, זה בגלל שאני גם אתן לכם את החסד להישאר בו.
תהיו בשלום.
ישוע שלך אוהב אותך.
אמרו איתי:
"אבא, יתקיים רצונך.
בידיך אני ממסר את רוחי. אוהב אותך."
גם אמי מברכת אותך. [חיוך]
שימו לב, ילדים שלי.
קול האדון שלנו עולה כדי לתת אור ותיקון ונחמה לילדיו. אשרי מי שמקבל את קולו ומאפשר לו להפיק את הפרי שלמענו הוא נשלח.
אני בא. בקרוב. אמן.
הערה: הערות השוליים אינן מכתיבה של האל. הן נוספו על ידי האחות. לעיתים ההערה נועדה לסייע להבהיר לקורא את תחושת המשמעות של מילה או רעיון מסוים, ולפעמים כדי להעביר טוב יותר את התחושה של הטון של אלוהים או מרים כאשר הם דיברו.)
[1] הטון שבו השתמש בכל החלק הראשון הזה היה מאוד רציני ושונה מרוב יתר המסר. זה כאילו קולו בא מכסאו, הגיע לאורך כל הזמן וכל המרחב. קשה להסביר. מאוחר יותר הטון משתנה והוא מדבר אלינו בצורה או בטון שבו הוא נראה הרבה יותר קרוב – כאן ועכשיו.
[2] נאמר באותו טון רציני כמו בתחילת המסר.
[3] כאשר הוא מבקש מאיתנו להפקיד הכל בידיו, אני מבין שב"הכל" הזה נוכחים לא רק הצרכים שלנו ואלה של משפחותינו, עבודתנו, בריאותנו, המצב בכל מדינה, בעולם כולו ובכנסייה וכו'; אלא גם כל הפחדים שלנו, חרדה לפני כל הכאוס החיצוני והפנימי, התחושה שאנחנו לבד ועזובים, מבולבלים ומטילים ספק; וכל החולשה והעוני שלנו, החטאים שלנו, כל העבר, ההווה והעתיד, ישועת נפשנו. אם קשה להפקיד את הדברים החיצוניים בידיו, כמה יותר קשה לנו להפקיד לו את הדברים הפנימיים שאף אחד לא רואה, ושיכולים להיות כואבים וחשוך עד כדי כך שהם עלולים להיראות חילול הקודש בגלל הרגשות שהם מעוררים. דברים שמרגישים כאילו הם כמעט עבירות נגד אלוהים, מרגישים כמעט בלתי אפשרי להפקיד אותם לו. אבל אני מאמין שאלה, במיוחד, ישוע מבקש מאיתנו להפקיד לו.
[4] מה שחשתי בכך הוא שהוא רוצה שנרגיש איך רק אלה שהיו באמת קשובים יכלו לראות את גדלות הרגעים האלה בחיי ישוע – המסתורין שהתגלו בפניהם. ההמונים ראו ושמעו. אבל הם לא הבינו. מעטים הבינו בלבד. כך זה עכשיו - האב מראה לנו את תוכניתו, אך מעטים מכירים בה ככזאת.
[5] הטון משתנה כאן והופך לעדין יותר, זו קריאה שהיא מלאה באהבה וחמלה, בהבנה ועידוד.