יום חמישי, 24 בינואר 2013

ביום ההחלטה צריך את כן שלך!

- הודעה מס' 20 -

תאוותי הייתה כואבת. מאוד כואבת ומלאה בצער. את, בתי, צריך לדעת זאת ולפזר אותה. כמו שאתם אומרים פעמים רבות: "אוי, זה היה רק שלוש שעות. מה זה בהשוואה לחיים שלמים". בתי, אני אומר לך, צערי גדול מכל צער שעברת אי-פעם. סבלתי עבורך ואתה לא מאמין לי. אני ממשיך לסבל ואתה פונים אלי גבך. אני סובל, ויש פעמים שאני מותש ממנו. רחמי אינם מסתיימים, אך גם לעיתים קרובות מגיעים לגבולותיהם. למה, ילדי האהובים שלי, לא פתחתם את עצמכם אלי? למה לא תתנו לי להיכנס ללבבכם? האם זה כה קשה לכם להיות אוהבים על ידי? על ידי אבינו? מה עוד עושים לנו ולעצמך לפני שתחזרו בתשובה? מה אותות נוספים צריכים להופיע? מה נסים ומופעים אחרים צריך להתרחש לפני שאתם תתעוררו?

אנשי האמונה, הידויים שלכם יגיעו לי, ואני אצפה לכם מלאה באהבה, ואני מתפלל עבורכם על כס אביו שבשעתכם תמצאו את העזרה לפנות אלי כדי שלא תאבדו לנצח.

ילדי האהובים שלי, בואו אלי עכשיו. בואו אלי כל. אני אוהב אותכם ואני מצפה לכם. אתם לעולם לא לבד. אני תמיד עםכם, אבל ביום ההחלטה צריך את כן שלך, אחרת תעברו לשחיתות, ויש לי דבר שלא יכולתי לעשות עבורכם אז.

בואו אלי עכשיו, ילדי האהובים שלי. אני אוהב אותך ואני מצפה לכם בזרועות פתוחות.

מושיעך, ישוע האהוב עליך.

תודה לי, ילדי, שעשית כתיבה בשמי. מנוחה עכשיו.

ישו לקח אותי בזרועותיו ונתן לי נשיקה על המצח.